<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שלישי</h1>
<h2>דף ב:</h2>
לא חסורי מיחסרא בריש הדבור כדמשמע בריש נדרים, דמקשה ולפרוש נדרים ברישא, ולא מפרש דמתניתין נמי תנא ידות ברישא, כיון דמגיה אותה.
<h2>דף עט.</h2>
מצינו דמקשה מאמורא אע"ג דאיתותב, כי הא דפ"ק דב"מ (י"ב ע"ב) האי שפחה היכי דמי וכו', עד ואי דלית לה אב תיפוק במיתת האב דהא אמר ריש לקיש מיתת האב מוציא מרשות אדון מק"ו, ולאו איתותב ר"ל בקידושין (ט"ז ע"ב), נימא תיהוי תיובתא [נמי] מהא. וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתין דמותיב תיובתא לאמורא אע"ג דנשאר בתיובתא, ופריך ולאו אותביניה חדא זימנא, לימא מהא נמי תיהוי תיובתא, ולא דמי הך להך דאמרינן הכא, דהכא מייתינן דמקשה על המשנה מריש לקיש, ומתרץ דדעתו הוה לאקשויי ממתניתין לריש לקיש אע"ג דכבר איתותב, ולא דמי להא דמותבינן תיובתא על תיובתא.
<h2>דף צא.</h2>
כל מהא ברייתא כגון [אלא] מהא או תפשוט מהא. כל היכא דאמר סתם תלמודא כך הלכה. כל תיקו דאיסורא לחומרא ודממונא לקולא. כל היכא דאיכא [תרי לישנא בחד] מילתא בדאורייתא עבדינן לחומרא בדרבנן עבדינן לקולא. כל לאפוקי לית הילכתא כי האי. כל תיובתא אין עושין כאותה תיובתא.
